היחס היחסי בין גודל מסגרת התמונה לשטח החדר קובע אם התמונה נוחה חזותית או לא. באופן כללי, עבור חדר של 20-40 מ"ר, גודלה של מסגרת תמונה בודדת צריך להיות כ-60x80 ס"מ. בתהליך של עיצוב החדר, לפעמים נתקלים בכמה מקומות לא מוסתרים. לדוגמה, תקעי מתגים בשימוש נדיר, תפרי טפט וכו', בשלב זה, ניתן להשתמש בציורים כדי "לתקן את הקיר", להתאים את מיקוד הראייה של אנשים ולהפוך את חוסר האונים לקסם. גם גובה עמדת הציור הוא פרט שאי אפשר להתעלם ממנו. בדרך כלל, הקו המקביל של נקודת המבט של האדם בעמידה נמוך מעט מההתייחסות בתחתית הפריים. את הציור מאחורי הספה יש לתלות נמוך יותר. זוהי משימה שדורשת ניסיונות חוזרים ונשנים ולבסוף קובעת את מרחק המבט הטוב ביותר. חשוב לא לתת לאנשים חזותית לייצר תחושת עייפות. כיום, ציורים בדרך כלל קל לתלות גבוה.
הגימור או החדר מלא ברק, שמטרתו לחפש חיבור אנושי בין הסביבה לאנשים. מה שנקרא "המרחב האנושי" הוא לבצע התאמות בהתאם לשינויים ברגשות או הטעם של הדיירים כדי לגרום לאנשים להרגיש בנוח. במקום שאנשים יסתגלו לסביבה. לכן, יש לשנות את עיטור הקיר לעתים קרובות. אם הסלון נשלט על ידי קווים ישרים בהירים, עיקולים חלקים וצבעים קופצים, אז הצבעים הרוויים מאוד, הקווים החלקים, הניגודים החזקים והמסגרות האיטלקיות האלגנטיות של שני הציורים על הקיר יכולים להיות תואמים יותר עם סביבת הסלון משולבת.
